תאור מקרה
תאור מקרה
דוד היה עם סימני דכאון. הוא פיתח פסיכוזה רגעית שחולפת מהלחץ הנפשי שהיה בו סביב לחצים חברתיים.
דוד סיפר מחשבות מעוותות- מקפיא מצבים ומוחק לאנשים את הזיכרון. הוא חושב שיש לו כוחות מיוחדים ואסור שידעו שיש לו את הכוחות האלה.
הוא מספר לי על ילד אחד שגילה בטעות והוא מסתיר זאת מילדים אחרים.
מבחינתו זו מציאות! ברגע שהתעניינתי במחשבות השווא ונתתי מקום כמו- "זה מלחיץ שאנשים יודעים עלייך דברים" או "לפעמים אתה ממש רוצה לשנות מצבים"
לפעמים זה הספיק שהפסיכוזה אפילו תעלם.
אני בבדיקה איתו האם המחשבות עוד תוקפות אותו, האם הן נעלמו.
יש דמויות שמלוות אותו ושמרגיעות אותו.
אני מבררת עם הוריו אם יש מרכיב גנטי. האם במשפחה המורחבת יש מי שסובל ממחלה נפשית?
כשאומרים על דוד שהוא מוזר. זו הכוונה שהמחשבות שלו מוזרות ושהוא ממציא.
למה הוא ממציא? כיוון שקשה לו לשאת את החרדה אז הוא מוצא פתרון במחשבות שעוזרות לו לשרוד.
דוד מתמסר לטיפול והנוכחות של הכלב בחדר משמעותית עבורו כבר מהמפגש הראשון. הוא פונה אליו ואומר- ״נכון זה קשה שאף אחד לא מבין אותך? שאין לך מילים?״ בהמשך דוד פונה אל הכלב ומספר לו שרק הוא יכול להבין אותו- ״המבט שלך אומר שאתה מקשיב לי״
דוד שהפסיק לבטוח בילדים ואיבד את הביטחון, מתחיל לייצר ולהחזיק איתי ועם הכלב, קשר רציף. הוא מתחיל לגלות ולהשיב את האמפתיה שנחלשה אצלו ומתחזק. הוא מתחיל לשים לב מה הכלב מרגיש ומתאר בפניי ״היום מייקי שמח״ ״האם מייקי רעב?״
הוא מקבל חיזוק ורצון בשליטה כאשר מבקש ממייקי לשבת, לתת יד ומצ׳פר אותו בחטיף בריא.
חיזוק שמביא עם הזמן להשבת הביטחון גם בקשרים חברתיים מחוץ לחדר. דוד מעז ליצור חזרה קשר עם חברים. הוא יוזם מפגש חברים והוריו שמחים. דוד מפסיק לפחד ומתמודד כאשר נעלב או מאוכזב הוא מוצא את המילים והשפה הרגשית שלו מתרחבת. דוד הוא דוגמא לילד שהעולם נחווה בעיניו כמפחיד ואינו בטוח. מגיל צעיר הוא מתמודד עם חרדות ואיבד את הביטחון. הוא התרחק מילדים ובנה לעצמו עולם משלו מוקף בהגנות כדי לא להיפגע ולהרגיש בודד.
עם הזמן הדמויות שבדה והצורך בדמיון נרגעו עד שלא הזכיר אותם יותר.
דוד ידע שהם נשארו איתי ואני לא נשארתי איתם לבד אלא יחד עם מייקי הכלבלב שלעולם לא יגלה לאף אחד!
כתבה: אסנת לוי סוקולובר
מטפלת בעזרת בע״ח, פסיכותרפיסטית
